כרוניקה של לוזריות ידועה מראש

 

"הייתי יכולה להיות סופרת מפורסמת", טוענת איה גרב, "הייתי יכולה לכתוב כבר לפחות ארבעה ספרים, אני בטוחה שלפחות אחד מהם אם לא כולם היו יכולים לזכות להצלחה" 

מאת: חגית לוי

 

 איה גרב, אלמנה של נהג אוטובוס בת שבעים, אם לארבעה ילדים (איתן- מהנדס חשמל, סימה-מזכירה, יוסי- פקיד בבנק, ויעל שעובדת בעבודות זמניות אבל מאושרת מהחיים) מפנה אצבע מאשימה מול מוסד הספרות והוצאות הספרים. "תמיד אמרו שיש לי כשרון, מילים ודמיון היו הדרך שלי לאורך כל שנות חיי, ובכל זאת לא הוצאתי אפילו ספר אחד"

 

ממה זה נובע לדעתך?

"מהדיכוי ומהאטימות של המוסד בארץ. אם אתה לא וולגרי וצעקני, אז אף אחד לא מפרסם את היצירות שלך"

 

כמה פעמים ניסית ונענית בשלילה?

"לא ניסיתי. אבל זה בגלל שידעתי מראש שאין סיכוי"

 

כמה חומר מחכה במגירה להזדמנות להתפרסם?

"מעט. אבל אם היו מפרסמים ספר שלי, אז הייתה לי מוטיבציה, זה היה המקצוע שלי ויכולתי להתפתח ולהגיע למקומות. בגלל ההרגשה של חוסר הסיכוי, ובגלל מצב התרבות והספרות בארץ, לא עשיתי את זה"

 

כמה זה מעט?

"אה, לא ספרתי, כתבתי שיר קצר והתחלתי סיפור פרוזה, אבל שהבנתי שאין לי מה לעשות איתם, שהם לא יתפרסמו, לא המשכתי"

 

גרב השקיעה את מיטב זמנה בדאגה לבעלה שעבד שעות רבות, בחברת הביטוח בה עבדה ובגידול ילדיה. "בשביל לכתוב הייתי צריכה להקדיש את כל זמני ומרצי לכתיבה והיה צריך להביא כסף הביתה ולדאוג למשפחה. במובן מסוים ניתן לומר שחייתי בצל המשפחתיות, נתונה למרותה ולדרישותיה, רק עכשיו, שנים אחר כך אני מבינה שבעצם הייתי סוג של עבד, אני גאה במשפחתי ואוהבת את ילדי מאוד, ועכשיו שכולם עומדים בזכות עצמם, אני מוצאת שסורסתי"

 

אז את בעצם מאשימה את עצמך ואת הבחירות שלך, אין לזה קשר עם מוסד הספרות?

"בטח שיש. הקשר עמוק וחזק. אם הייתי יודעת שיש סיכוי להתפרנס מכתיבה, הייתי עושה את זה, אך כיוון שידעתי מראש שאין סיכוי שאני אוכל להאכיל את ילדי מהאמנות שלי, פניתי לכיוונים אחרים"

 

ובכל זאת, יש סופרות ישראליות, שיש להן משפחות והן מצליחות לפרנס את עצמן בכבוד.

"כן בטח. זה או שהן מצצו לעורך, או שיש להן בעל או אבא עשיר והן יכולות להרשות לעצמן לשבת בבית ולכתוב. אני לא מכירה אף סופרת שהגיע לאן שהיא הגיעה בלי אחד מהקריטריונים הללו. או שהן לסביות, ואז אין להן את הדאגות של חתונה וילדים ומותר להן לטעות, כי אין להן את האחריות הזאת"

 

זה הכללה גסה, קצת שוביניסטית ובעייתית. את ממעיטה בערכן של סופרות נשים

"לא חלילה. אני פשוט טוענת שסופרות מתפרסמות בגלל שיש להן פריווילגיות ושזה לא פתוח לכל אחת"

 

אבל זה נכון גם לגבי גברים.

"לא. לגברים יש יותר מקום לטעות או לעשות ניסויים אמנותיים ותרבותיים. לנשים לא ניתנת הפריווילגיה הזאת. כאשה את מקריבה הרבה יותר מגבר תמורת האמנות שלך"

 

כמו מה, למשל?

"כמו שאמרתי, זוגיות, משפחה, כסף"

 

זה נראה לי רדוד ומתחמק מאחריות אישית. אם היית רוצה לפרסם, היית נלחמת על זה, אם היית רוצה לומר משהו לא הייתה לך ברירה אלה להילחם על להגיד אותו. אחרי הכל האופציות פתוחות גם מחוץ למיינסטרים. את סינדרום פשוט של ההתייאשות הפרה- הגשמתית. התייאשת לפני שפעלת ועכשיו את מאשימה את העולם בכישלון שלך.

"זה יהיה לברוח מהמציאות לומר את זה. האופציות לא לגמרי פתוחות זאת רק אשליה של פתיחות והרבה תלוי במזל, להיות צעירה חסרת משפחה שרודפת אחרי החלום שלה, זה רומנטי והגשמתי, אבל מגיע גיל מסויים שבו את צריכה לדאוג לביטחון שלך"

 

זאת הבעיה של כל האמנים, אמנים הרבה פעמים מתים עניים ומתוסכלים, אנחנו חושבים שצריך להיות אחרת בשבילנו כי אנו ניזונים ממיתוסים של הצלחה. להיות אמן זה לקחת את הסיכון שלא תצליחי או שתצליחי בגדול. זאת לא קריירה בטוחה, אם זאת אם את אמנית אין לך ברירה אלה ליצור.

"את מתנהגת כאילו כל האופציות פתוחות. והן לא כאשה יותר קשה לך כל כל החוויה הנשית מודחקת וכל השליטה על התרבות נמצאת בידי גברים"

 

טוב, זה לא מוביל לשום מקום. עוד פעם אותו סיפור חבוט וידוע של אשה מול מערך השוביניסטית. יש לזה הרבה צדדים והרבה פניות, אבל בעיקר מה שאני קולטת ממך זה חוסר עשייה.

"אם כך את תמימה"

 

טוב, שיהיה. ועכשיו שכל חובותיך מאחוריך, את בפנסיה, הילדים גדלו, את מתכוונת להוציא את ספרייך?

"לא. עכשיו אני זקנה מידי"

 

אולי תכתבי על זה?

"אין הרבה מקום לזקנים בעולמינו. החוויה של הזקנה זה משהו שרוצים להתכחש לו"

 

השיחה הולכת במעגלים של זריקת האשמה. מה את רוצה בעצם?

"לעורר מודעות והזדהות עם החוויה עליה דיברתי. תמיד מספרים את הסיפור של המנצחים והמוצלחים, שפעם אחת יספרו את הסיפור של המפסידים"

 

את לא מספרת סיפור,את זורקת אשמה.

"אם אני אספר סיפור של לוזרית ואת תפרסמי אותו, אז כבר לא יהיה סיפור של לוזרית, אלה סיפור של מישהי מפורסמת שעוסק בלוזרית. אם אני לא אפרסם כלום ואדבר על זה שאני רוצה ולא עושה את זה, אז תפתחי מקום לדבר על החוויה הלוזרית"

 

הגיבו בפורום שלנו

שילחו מייל לכתב/ת: katavim@p-files.org