תבנית הקורבן סכנה לאנושות 

 

אם יציגו לנו שתי אנשים, אחד חזק וגדול, השני קטן וחלש. האיש הגדול מכה את האיש הקטן-זאת התמונה שנראה. למי אם כן תהייה נתונה אהדתנו המיידית? זאת התזה המרכזית בספר חדש מאת שמואל סמולקין לשעבר יושב ראש האו"ם והטרוסקסואל מוצהר.

 

מאת: ארז דרעי

 

ספרו של שמואל סמולנסקין עוסק בדיוק בבעיה הזאת. התפיסה, הגשטלטית כמעט, של האדם המערבי המזהה את הצדק עם החלש ואת הרשע והחמס עם החזק. זאת גישה שדומיננטית כבר זמן רב בעולם המערבי והנגזרות הפילוסופיות והחברתיות שלה רבות: אפליה מתקנת, פוליטיקת זהויות, שיח הפוליטיקלי קורקט, ואף מתן לגיטימציה מסוימת לגזענות הפוכה של קבוצות מיעוט כנגד הרוב ושפיטת אותן קבוצות בסטנדרטים סלחניים יותר (שיפוט שהוא בעצמו סוג של גזענות לטנטית). "מי כמונו בישראל יודעים זאת" טוען הסופר בפתיחת הספר. הוא ממשיך ואומר "בעידן של טרור עולמי ותרבויות מתנגשות, התפיסה הזאת עלולה להיות קטלנית לחלוטין".

 

מצד שני קובע סמולנסקין כי יש להיזהר ולא ליפול לתבנית לא פחות טיפשית. משהו בסגנון "נימאס לנו מההתבכיינות של המיעוט". קו מחשבה זה מזהה את המיעוט באופן אוטומטי עם תעמולה צדקנית שנועדה להפוך אותו לקורבן, לקדוש מעונה ולפטור אותו מביקורת על תחלואיו, ואף לזכות אותו בזכויות יתר. תוך כדי כך גורמת תבנית ריאקציונרית זאת לתפיסה דוגמטית של אטימות לב ושכל כלפי טענות המיעוט.

 

כמובן, מדגיש סמולנסקין, כשמנסים להיזהר מן התבנית הזאת, חשוב עד מאד לא ליפול לתבנית מנוגדת, מסוכנת אף יותר. ניתן לנסח זאת כך:  "בוא לא נפחד לבדוק את תלונותיהם של בני המיעוטים והחלשים לפני שאנחנו מתייגים אותן כבכיינות". לפי תבנית זאת תמיד יש צורך להקפיד יותר על תלונות המיעוט משום נטייתו של הרוב למאוס בהן ולהיאטם, תחת רציונליזציות שונות ומשונות. כמובן שתבנית זאת מסוכנת כי היא בעצמה רציונליזציה לתחושת אשם תמידית ולנטייה אוטומטית לכיוון המיעוט, נטייה שעלולה להיות קטלנית.

 

וכך ממשיך הספר להתעמק כל פעם בתבנית אחת ואז באנטי-תיזה שלה, כשאף פעם לא באה סינתזה שלמה. לסיכום טוען סמולנסקין כי "תבניות הן דבר רע"!

לדעתי זאת בדיוק הנקודה החלשה של הספר, כלומר הנוסחה המוכנה מראש כי תבניות הן דבר רע. מן יומרה כזאת להגיע לחשיבה שמתעלה מעל לכל תבנית, אלא שמנגנוני החשיבה שלנו מובנים בבסיסם על תבניות (קוגניטיביות) ולכן מדובר ביומרה עקרה מראש. וכך כשהספר מתבסס על הנוסחה הזאת הוא נופל לאורך כל הדרך, בכלל ספרים שמתבססים על נוסחאות נוטים להיות ספרים פשטניים ודלוחים.

לעומת זאת, המדריך "איך לסגל גישה צודקת לסוגיות מורכבות בשלושה צעדים פשוטים", עונה בקלילות על הסוגיה רבת העמודים שמעלה סמולקין ברב-מכר נוסף לסדרת המדריכים המצליחה איך להיות שלוש נקודות בעשרה צעדים פשוטים. על פי הספר, כאשר אתם עומדים מול דרישה להכיר בזכויות של מיעוט כלשהו או מול צורך להכריע בסוגיה פוליטית, עליכם לשאול שלוש שאלות שהתשובה עליהן פשוטה ותוביל לפתרון מיידי של הסוגיה: מיהו הקורבן, מה הוא רוצה לקחת ממני וכמה אני באמת בסכנה. לעומת סמולקין נותן לנו המדריך, שוב, בצורה ממצא תכליתית ועניינית מענה לבעיות, כשכל מה שרצינו היה תשובה ולא עיסוק מעיק בהיבטים של המציאות.

 

 

הגיבו בפורום שלנו

שילחו מייל לכתב/ת: katavim@p-files.org