מקבץ שירים מבית מדרשו של הקונספטואל המיני ירנבוקנה, שניסה בצעירותו להיות מבקר עד שהפך למשורר ופעם בשלוש שנים משנה את מינו. השירים הללו נכתבו בקו התפר בין הפיכתו מאשה לגבר. שמו המוזר משהו, מורכב מאותיות ראשונות  של שמותיו הפרטיים מגלגוליו המיניים הקודמים.  הוא התפרסם בעיקר בשל תמיכתו בסמים קשים, ספרו 'סמים טובים ליהודים (ולעמים אחרים)' זכה לשבחים ופרסים

 
 

על השירים

שיריו של ירנבוקנה, מושפעים רבות, משיריו של המשורר והפילוסוף הפוסטמודרניסט הגדול יהודה אטלס. ירנבוקנה מדבר/ת רבות בשבחו של הספר 'הילד הזה הוא אני' בספר האוטוביוגרפי שכתב/ה 'בא לי למות, אני פרחה'. אנחנו מפרסמים מקבץ שירים ראשון מתוך סיפרו/ה החדש של ירנבוקנה 'והגבר הזה הוא אני?' שייצא בהוצאת פסטיש, ולא בכדי נכתב בקו התפר בין הפיכתו מאשה לגבר.

 

והגבר הזה הוא אני? מקבץ שירים

                    

לפעמים בפגישות

אני מדמיין מה הבחור יעשה

אם אני אקפוץ על השולחן

או ימצוץ לו את החזה.

לפעמים כשאני גומר

אני לא מבין

על מה היה כל הרעש.

 

אני לא רוצה להתחתן

אבל נורא בא לי על הצ'קים.

 

לפעמים כשאני מסטול

ואבא מתקשר

פתאום

אני נורא נהנה

לדבר איתו.

 

אפשר למות מתסכול מיני?

אני חיית מין כלואה בכלוב

גמל אורבני עזוב.

פעמים אני רואה בחור ברחוב

ונורא בא לי לנשק אותו

זה נהוג?

על המצבה שלי

אני רוצה שיהיה רשום

סוף סוף!

 

אם יש אלוהים

אבל אין.

 

לפעמים בלילה לפני השינה

אני מתפלל לדום לב

בארבע בבוקר.

לפעמים כשאני עובר את הכביש

אני מקווה שבלי לשים לב

מכונית תדרוס אותי

 

לפעמים שאני באוטו

ואנחנו נוסעים

בא לי לפתוח את הדלת

ולקפוץ לגלגלים.

הייתי חייל

בצבא ההגנה

חבל ונולדתי

בשביל מה?

 

 

מה קורה אחרי המוות?

כלום.

בדיוק כמו עכשיו.

 

לפעמים באוטובוס אני מקווה

שיעלה מחבל

ויתיישב בדיוק לידי.

 

הכול כבר נכתב

והכול משעמם

למה לנסות?

בואו נאונן.

 

בא לי זין

בא לי כוס

סתם

בא לי לישון.

 

הכי אני אוהב גראס

וגם חשיש

אבל יותר צ'ארס

ובעיקר אקסטות
ויותר מזה קוק

עוד לא עשיתי טריפ

ואל-אס-די

נראה לי שאני יאהב את זה.

אבל מה שהכי בא לי לנסות

זה הרואין.

במלחמת המפרץ

דמיינתי איך טיל

נוחת עליי

בדיוק באמצע המיטה.

 

לפעמים אני הולך לישון

ואז בדיוק אני צריך להשתין

ואני לא יודע מה לעשות.

 

לפעמים כשאין לי כוח

להכין לעצמי משהו לאכול

אני הולך לישון רעב.

 

לפעמים אני מדמיין איך זה יהיה

למות מהרעלת ניקוטין.

כמה סיגריות?

לפעמים אני מדמיין את עצמי

קופץ מהחלון

ורק אז

אני מצליח לישון.

 

לפעמים כשאין לי כוח

להוריד את המים בשירותים

אני מעדיף

להשתין בכיור.

 

 

לילה מטופש

חיים ארוכים

בואו נלך

למילואים.

 

                     

 

דבר המבקר/ת

שירי ירנבוקנה מציבים אתגר דו-שלבי בפני הקורא. לראשונה הם נראים כשרבוטים ראשוניים של הגיגים ומחשבות למגירה שטרם הבשילו (ירנבוקנה, שמאמין בדראפט שני רק כשזה נוגע לאברי המין שלו, בהחלט כותב בסגנון של כמו זרם תודעה). אך בהסתכלות שניונית מתגלים בשיריו תמות קיומיות, משחק מחבואים בין מיניות למוות, בין מודעות לסמים. ירנבוקנה אומר לנו בשיריו כי הדבר הרחוק ביותר מהמוות הוא המיניות והמגדר שלנו. אם כך- לגלות את המגדר שלנו מחדש, לעשות לו הזרה (למשל ע"י ניתוחים תכופים לשינוי מין), משמעו לחזור מבחינה נפשית אל הנעורים, אל הגיל שבו המוות הוא חלום רומנטי מרוחק. ובהקשר הזה ראוי לקרוא את שיריו, הקשר של עיסוק אובססיבי במיניותו, עיסוק שמשחק מחבואים עם המוות בצורה מודעת. כך גם השימוש בטכניקת זרם התודעה, שכביכול פג תוקפה, הוא ניסיון להנציח רגע ולמנוע את התפוגגותו.

מאת: אליהו יואב

אני זוכרת שהייתי בת אחת עשרה או שתיים עשרה, חוזרת מהבית ספר, מישהו (או שהייתה זאת מישהי), שמע ברדיו, רשת א' כמדומני, ראיון עם ירנבוקנה, מפאת הקירות הדקים, של המקום בו גדלתי, הראיון הדהד בכל פינה. נעצרתי והקשבתי, זאת הייתה הפעם הראשונה, שמישהו העביר בצורה כה אמיתית, קומית וטרגית, את התחושות שהחלו מבעבעות בי באותה עת עד שהפכו למה שהן היום. רצתי לספריה, משננת את השם שוב ושוב. הספרנית, במקום מגורי לא ידעה, כמובן, על מי אני מדברת. צעקתי עלייה שתפתח רדיו, כי הוא שם, והיא בתגובה העיפה אותי מהספרייה בלי אפשרות לחזור. פרסום השירים פה, הוא מעין חוויה מתקנת, לאותו אדם שלימד אותי לשנוא את החיים ולמלא אותם בסמים וזיונים.

מאת: חגית לוי, עורכת ראשית.

הגיבו בפורום שלנו

שילחו מייל לכתב/ת: katavim@p-files.org