מחלוף בשינקין

ראיון בלעדי עם יחיאל מכלוף שבא לביקור בארץ ממקום מושבו העכשווי באוניברסיטת ברמינגהם. יחיאל מכלוף, האיש שנולד עם מילים ביד. עכשיו בשר ודם מולי.

מאת: אתי אלמוזלינו    

 

 לכבוד האירוע, אנחנו יושבים בבית קפה בשינקין. כמעט באופן מיידי כולם בוהים בנו בעניין ונהנים מהשמש. כמה נערות צעירות, שעוברות ברחוב בחולצות בטן ופופיקים שלא יעברו בגלאי מתכות, מצטחקקות ומתלחשות למראנו. אך אנחנו בפאסון קפוא, בריטי משהו, נחושים לקיים ראיון פורה ולא לדגמן את עצמנו לדעת. בהמשך חבורת נערים ונערות בוטים יותר (גם מבחינת חולצות הבטן), שמן הסתם באו מהפריפריה, מזדעקות בקולי קולות ומצטופפת בהיסטריה כדי לקבל חתימה, המאבטחים של מכלוף הודפים אותם תוך כדי שאני ויחיאל מחליפים מבטים נבוכים. אם כך, התחלנו ישר במשימה-

 

"מיסטר מכלוף" אמרתי בקול רם תוך כדי גיחוך עצמי משותף של שנינו והמשכתי: "כדי לקצר, אני פשוט אשבור את הקרח בשאלה-נטען כלפיך שאתה מגיע למסקנות שלך תוך כדי קפיצות לוגיות סמויות להן אתה קורא 'היגיון בריא' או 'ידוע לכל', או 'טבעי לחשוב ש...'.  מה יש לך להשיב על כך"?

 

"ההיגיון עצמו מכיל סוג של קפיצות, הייתי אומר לוגיות-אך אני לא חובב של טאוטולוגיה זולה. לקפיצות שלו קורא ההיגיון בשמות כמו: אקסיומות, שפה, פרספציות וסיבתיות. אך לא הייתי מזלזל בכך, הקפיצות הללו הן הכרחיות כדי שנוכל לייצר מערכת של משמעות".

 

-"האמת היא הדמגוגיה הטובה ביותר מתוך סידרה של  קטעי דמגוגיה שונים העוסקים בנושא מוגדר". טענה זאת שלך מציבה אתך כפוסט-מודרניסט רדיקלי, האם זאת לא התייחסות אבסולוטית מדי לשפה כמכוננת הכל?

 

גם הגזמה היא סוג של כלי רטורי לגיטימי, אחרת המטאפורה הייתה יוצאת מחוץ לחוק האתי של הכתיבה הביקורתית. אין לי רצון להתייחס למשהו כללי כל כך.

 

 אם כן, אני רוצה להקריא לך משהו: "אלן סוקאל* חשב שהוא עושה מהפכה קופרניקאית כשהצליח לפרסם גיבוב של שטויות במגאזין פוסט-מודרני נחשב שעוד התגאה בכך. למעשה הוא הוכיח רק עד כמה הוגים פוסטמודרניסטיים מסויימים הם בעלי טעם אסתטי גרנדיוזי ושטחי בכל מה שנוגע לסוגים שונים של שיח והתנסחות. סוקאל לא הוכיח כלום לגבי האמת, כי מבחינת הפ"מ המושג הזה במילא מתייתר והופך לסוג ה"יעיל" ביותר של השיח. בהקשר הזה כדי לקרוא את הפילוסוף של האומנות-גודמן. הרדיקליות שלו עשויה להישמע שרלטנית בהסתכלות ראשונית, בשל היומרות שלה לחתור נגד האינטואיציה הבסיסית ביותר של בני האדם, אך הטיעונים שלו, גם אם לא מסכימים להם לבסוף, קשה להתווכח על הדקות של חדותם". גם היום אתה עומד מאחורי הקביעות הנחרצות הללו?

 

כן, הפוסט-מודרניזם טוב בעיקר כקטליזטור לספקנות, הוא בעייתי ומטריד כמראה למצב העניינים הקיים, והוא בכלל לא הכלי המומלץ להסקת מסקנות אופרטיביות. ניהיליזם היא לא נגזרת טבעית של פוסט-מודרניזם, אלא של נערים צעירים הנתקלים בתיאוריה מערערת זו לראשונה. יש הבדל גדול, שאנשים לא תופסים, בין הגרעין הרעיוני של הפוסט-מודרניזם לבין היישומים והנגזרות שלו-במיוחד בתחום האסתטי-כלכלי (נוטים להדביק אותו-לעיתים בצורה מלאכותית-לניאו-מרקסיזם מחד ולקפיטליזם המאוחר מאידך, אבל בעיקר להתנגשות ביניהם).

 

בשלב הזה מפנים אלינו מהשולחן ליד פרצופים משתהים. "מיסטר מכלוף", אומר בחור אחד, "זה הדבר הכי מדהים ששמעתי, תודה לך". מכלוף מהנהן בחיוך נבוך ואנחנו ממשיכים.  

 

אז אתה טוען בעצם שהנזקים שמייחסים לפוסט-מודרניזם בעיצוב התרבות, נובעים ממסקנות לא אחראיות שמסיקים, לא פעם, אנשים המבינים את התיאוריה הבנה פשטנית.

 

כן, זה לא דבר חדש. הוויכוח על זה נטחן עד דק וזה דיי ברור. יש לי רפליקה מוכנה מראש לאנשים שתוקפים אותי בנושא-"הייה פוסט-מודרניסט בחשיבתך ובן אדם במעשיך."

 

מה אתה חושב על סוגיית הגבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה?

 

כל העניין הזה גובש מחדש במה שמכנים הפוסט-מודרניזם המפוכח או הפוסט פוסט מודרניזם. היום כבר לא מקובלות הגזמות כגון, שאי-אפשר לשפוט יצירות כלל בצורה מדרגית. כמובן אסור להתעלם מהבעייתיות, הרלטיוויות והנזילות שבשיפוט כזה, אך גם לא ניתן להתעלם מכך שישנם אמות מידה מסויימות בעת שפיטת יצירת אומנות שבקירוב מסויים חופפות את הטעם הכלל סובייקטיבי שלנו (שלנו כיחידה תרבותית הומוגנית פחות או יותר).

 

מה דעתך על התנסות בסמים כמדרגה למצב תודעה אחר?

 

קוק והרבה

 

בכל זאת יש בהתנהלות הציבורית שלך משהו שהוא התרסה כנגד הכבדות והמכובדות של המודרניזם...

 

את בטח מדברת על הבליינות שלי ועל העובדה שאני עורך של מוזיקה אלקטרונית בלייבל "ראשס" (הוא מתמהמה קלות, ודוחף את הלימון לקורונה) אין לי ראייה כזאת. אנשים נוטים לראות בי ביטניק, (צוחק ולוקח נשימה עמוקה להדחיק את צחוקו, לפני שהוא יורה בי את תשובתו) איזה אנרכוניסטים, הם רואים בי איש בוהמה, או סתם אינטלקטואל אופנתי, כשהמילה אופנתי בהקשר הזה היא סוג של השמצה, או לפחות עמדה שיפוטית, הרואה בכך, באופן אוטומטי, טעם לפגם. בסדר, זאת זכותם. אבל אני מבחינתי הוא הדבר היחיד שקיים מחוץ להבל פיהם של האנשים. אישית אני חושב שתחלואיי כישלון המודרניזם הולידו את הפ"מ ולא שהפ"מ החליא והכשיל את המודרניזם. כמובן, אני, בהתאם, לא מוחה נגד המודרניזם, אלא ממלא את החלל שיצר עם קריסתו, החלקית, חשוב לציין. 

 

בעניין האופנתיות, זה מזכיר לי את האמרה של קולסובסקי-"לא הייתי קונה ספר ממישהו יפה".

 

כן, הדוגמטיות איננה רק נחלתם של האנשים הפשוטים, להפך, מצטיינים בה דווקא הפילוסופים.

 

מדהים, זה נשמע כל כך נכון.

 

תודה, זה חשוב לי לראות שאנשים לא חיים רק בסטיגמה הזאת, שכל מה שהוא פ"מ הוא שטחי, חיצוני ונוטה לברוח מהעמקה ואיסוף של עובדות לעבר קונסטרוקציות לשוניות. אני סבור שז'אן לואי ארלייר הרבה לדבר על כך.

 

נכון, וגם אני מסכימה בהחלט. אגב, תוכל לומר לספר לי קצת על נושאים יותר רציניים-מסתובבות הרבה שמועות סביב העובדה שנגנבת על ידי הוצאת סימולקרה הנחשבת, מתחת לידיהם של כמה הוצאות נחשבות אחרות וביניהן הוצאת רסלינג, תוכל לפרט על זה קצת?

 

ובכן, בוא נאמר שהנטיות המרקסיסטיות שלי הן כמו מצבי רוח-באות והולכות. כסף טוב לעומת זאת אני תמיד יודע להעריך, גם ברכט היה כזה.

 

מקסים!! לסיכום, אפשר לקבל ממך חתימה?

 

וודאי, וודאי

 

הוא חותם לי ביד משובבת על ספרו החדש, ומוסיף תובנה אישית. אני מתמוגגת, וחוזרת הביתה סמוקה אל כל חברותיי הירוקות מקנאה, יחד אנחנו תולות את הפוסטר שלו על דלת המקרר. הן שואלות אותי איך היה הראיון וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה, לעזאזל כמה שהוא יפה.

 

 

 

 

 

* אלן סוקאל אינטלקטואל אמריקאי ואיש מדע אמפיריציסט (שמסתמך על עובדות) פירסם "סוס טרויאני" במאגזין פוסט מודרני צרפתי. כלומר מאמר מוסווה, בעל ארשת אינטלקטואלית שהיה לא יותר מגוש של גיבובי סרק. המגזין שהתגאה במאמר, התחלחל לגלות כעבור זמן מה כי סוקאל חשף את המאמר שלו כתרגיל והצביע כגיבוב של שטויות.

הגיבו בפורום שלנו

שילחו מייל לכתב/ת: katavim@p-files.org