על תגידו לידה מו

מאת: יסמין הללי

הפסלת סתיוונית בוזגלו יצאה לאחרונה בתערוכה אינטראקטיבית שממקמת את הקהל כחלק אינטגרלי מהיצירה. סיתוונית יצרה חלל שנראה כמו מחנה ריכוז ובתוכו תאי הצצה בסיגנון הפיפ-שאו. בתאים הללו אנו צופים בתוכניות ילדים ישנות, כמו שכונת חיים קישקשתא ורגע עם דודלי. על המדף וויברטורים בצורת ילדים פלסטינאים מתים, כששמו של כל ילד מוצמד לוויברטור יחד עם סיפור הריגתו בקצרה.

אין ספק שסתיוונית ממשיכה את הגל הקצת מאוס, אך החיוני של שבירת הפרות הקדושות בחברה שלנו. והפעם על הפרק, לא אחרת מאשר המיניות. החברה הישראלית הפוסט-ציונית כל כך מהללת את המיניות עד שהיא איננה שמה לב כלל עד כמה מיניות זאת יכולה להיות כוחנית, אכזרית ואפילו פוליטית. סתיוונית שידועה בדעותיה השמאלניות הרדיקליות, מרעננת את אימרותיה כשהיא תוקפת דווקא את המיניות ומשווה אותה, להרג ילדים פלסטינאים, לנראטיב הציוני בתוכניות הילדים (זה שמוחק כל זכר לקיומם של ה"נאטיב'ס" הפלסטינאים טרם בואנו למדינה) ואפילו לשואה. חבל רק שמושא ההשוואה הקיצוני ביותר-השואה-הוא זה שמתגלה ראשון. חרף הפספוס הדרמאטי הזה, המסר עובר בגדול ולא בצורה חד-ממדית שניתן לסכם במשפט אחד. הרעיון שמיניות מפלונטרת עם כוחניות ודיכוי עובר בכל כך הרבה מישורים של התפיסה שלנו עד שנראה שהוא מחלחל אלינו מכל פינה של החלל. מעבר לאמירה השכלתנית, שהיא כשלעצמה פחות פשטנית ממה שעשוי להיראות, ישנה חוויה רגשית הולכת וגוברת עד לקלימקס הנורא של הילדים-וויברטורים. אני באופן אישי הייתי בשלב הזה על סף דמעות, לא יכולתי לסבול את המיניות שלי וחשתי אשמה נוראית על זה שבכלל יש לי ליבידו.

בחנות התערוכה ניתן לרכוש את הוויברטורים, את הקלטות שהוצגו בתערוכה ועוד פריטים רבים נוספים.  

 

הגיבו בפורום שלנו

שילחו מייל לכתב/ת: katavim@p-files.org